למה אנחנו מעבירים את התנורים שלנו ברמת IP65 דרך “חדר האדים”?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים העבים, המים שנופלים ישירות מהמקלחת, והשינוי החד בטמפרטורה – מקור לכישלון של המכשירים. אנחנו בונים את המנורות שלנו לפי סטנדרטים של IP65. אבל הבעיה היא שהציון הזה לא אומר לנו באמת אם המנורה תוכל לעמוד בתנאי החורף האמיתיים. לכן אנחנו מעבירים כל סדרה של מנורות דרך בדיקות של חשיפה לחום וללחות.
הבעיה עם האדים
אתם כנראה כבר ראיתם את התווית IP65. זה אומר שהמנורה אטומה לאבק ויכולה לעמוד בפני זרם מים. אבל אדים הם דבר אחר לגמרי. טיפות מים זה דבר אחד, אבל אדים? הם מוצאים דרך להיכנס. הם עוברים דרך החוסמים שמים נוזליים לא יכולים לעבור דרכם. כשהלחות נכנסת פנימה, היא נשארת על המעגלים החשמליים ועל החיבורים. אחר כך מתחילה תהליך של חמצון. זה מתחיל לאט – קצת חלודה כאן, קצת קורוזיה שם. לפתע, החיבורים נהיים חלשים, ההתנגדות עולה, והמנורה נהרסת.
אנחנו מנסים להרוס אותן
אנחנו לא סתם מרססים את המנורות במים וזהו. במקום זאת, אנחנו מכניסים אותן לחדר עם חום גבוה ולחות גבוהה, במשך מאות שעות. אנחנו רוצים שהחומרים יתרחבו ויצטמצמו שוב ושוב. אנחנו מחפשים את הרגע שבו החוסמים נהרסים או שהדבק מתחיל להישחק. בזמן שהמנורות נמצאות שם, אנחנו בודקים כמה דברים:
- האם הבידוד החשמלי עדיין תקין?
- האם החוסמים נהרסים תחת החום?
- האם המחזיר הפנימי מתחיל להישחק?
האיזון הדק
עכשיו אתם עשויים לחשוב, “פשוט תאטמו אותה טוב יותר!” אבל יש בעיה. אם נהפוך את המנורה למבצר, נכלא את החום בתוכה. אם הרכיבים הפנימיים לא יכולים לנשום, המנורה תיהרס. זו מערכת של איזון דק. עלינו למצוא את הנקודה האידאלית שבה החוסמים של IP65 מונעים את כניסת הלחות, אך האוורור ומערכות הקירור שומרים על המכשירים קרים. אף אחד לא רוצה להתקין מנורה בדצמבר ושהיא תיהרס עד מרץ בגלל כמה מקלחות עם אדים. אנחנו עושים את הבדיקות האלו עכשיו, כדי שאתם לא תצטרכו להתמודד עם בעיות תחזוקה בהמשך.